אחד מהאמצעים היעילים ביותר כיום העומדים לרשות בעלי העסקים, הוא הברקוד. הברקוד – המהווה רצף של קווים המשולבים בקוד הכולל מספרים ואותיות ומיועד להיקרא ולהיות מזוהה על ידי קורא אופטי ייחודי – סורק ברקוד. סורק הברקוד מתחבר למחשב ובאמצעות תוכנה הוא הופך את הקידוד לתווים קריאים המכילים מידע. קיימים סוגים רבים של משפחות קידוד ברקוד ביניהן EAN (European Article Number), Code128, Code 39 וכן הלאה, שמתאימים לשימושים השונים הקיימים כיום לסורקי הברקוד.
תבניות ברקוד
כיום, קיימות שתי תבניות ברקוד עיקריות – הברקוד החד-מימדי שבו הנתונים מופיעים כקווים אנכיים והוא מכיל עד לכ-20 תווים, והברקוד הדו-מימדי הבנוי כתבנית גרפית שמסוגלת לדחוס אלפי תווים לשטח פנים קטן.
כל אחת מתבנית הברקוד (המכונות "משפחות ברקוד") מאופיינות בתקן שמגדיר את מבנה התבנית ואת "שפת" הקידוד. בתקנים השכיחים אפשר למצוא את Code128, Code 39, UPC ואת תקן EAN השכיח בתחום הקמעונאי (בחנויות). על מנת למנוע התנגשויות או כפילויות, הקצאתם של מספרי הברקוד לחברות השונות מתבצעת ע"י ארגוני תקינה האמריקאי והאירופי. המועצה האחראית לUPC (Universal Product Code) הממוקמת באוהיו, היא הגוף האחראית להנפקת הקודים בקנדה ובארה"ב, ואילו ה- EAN (European Article Number)
הממוקמת בבריסל, היא האחראית להנפקת קודים במעל ל-100 מדינות ברחבי העולם באמצעות שלוחותיה המקומיות. בישראל, האגודה לקידוד המוצר בישראל (ממ"י) היא הנציגות המקומית של גוף זה.
באיזו טכנולוגיה משתמש סורק ברקוד?
סורקי הברקוד השונים עושים שימוש בתוכנות ובטכנולוגיות השונות לצורך קריאת הברקוד, בטכנולוגיות השכיחות בתחום ניתן למצוא את ה- CCD (Charge Coupled Device), הלייזר וה-Imager.
- CCD – בטכנולוגיה זו, סורק הברקוד מאיר באור אדום את הברקוד המודפס, מפענח את התמונה המוחזרת מהברקוד וממיר אותה לתוכן.
- לייזר – סורק הברקוד שולח קרן לייזר שבאמצעותה נקרא הקוד, לאחר מכן, הוא מפענח את התמונה המוחזרת מהברקוד ואותה הוא ממיר לתוכן.
- Imager – בטכנולוגיה זו סורק הברקוד מצלם את הברקוד המודפס, וכמו בשיטות הקודמות, התמונה מפוענחת ומומרת לתוכן.
כפי שניתן להבין מהעיקרון הדומה שבין הטכנולוגיות השונות, עיקרון הפעולה הבסיסי שמאחורי אופן פעולתו של סורק הברקוד הוא פשוט למדי – החזר אור. סורקי הברקוד השונים שולחים קרני אור מהסוגים השונים אל הברקוד המודפס על המוצר, ומודדים את עוצמתו של האור המוחזר מהקוד באמצעות פוטו-דיודות (רכיבים אלקטרוניים הרגישים לאור). פגיעתם של חלקיקי האור במשטח מייצרת מתח חשמלי, הנקבע בהתאמה לעוצמות האור הפוגע במשטח.
תכל'ס, איך זה עובד?
חלק מסורקי הברקוד עושים שימוש באור המוגדר כ"פשוט", סורקים אחרים – בקרני לייזר, ואילו סורקי הברקוד הנחשבים למשוכללים עושים שימוש בחיישן CCD, המאפשר להם לקרוא את הקוד המצוי בברקוד מורכב במהירות גבוהה. מאחר ומשטח הברקוד מורכב ממספר פסים שחורים בעובי שונה, קרן אור שמקורה בסורק הברקוד סורקת את המשטח המודפס מצד אחד לצד השני, מעבד סורק הברקוד "מקבל" צורה של גל התואמת את מבנה קווי הברקוד. עוביים של הקווים, המרווחים ביניהם ופרמטרים אחרים נמדדים במהלך הסריקה והם מומרים, על פי טבלת המרה מוסכמת, לסדרת תווים ומספרים.
